ההבדל בין פחד לחרדה

פחד וחרדה הן שתי תופעות שכל אדם מתנסה בהן במינונים משתנים לאורך החיים. למרות הדמיון בין פחד לחרדה, מדובר בתופעות די שונות.
פחד מתעורר לנוכח סכנה מיידית וספציפית. למשל מכונית מתקרבת, מבחן, ידיעה על מחלה קשה, פיטורים או אדם שנראה מוזר. מבחינה פיסיולוגית הפחד מופעל במערכת הלימבית, ובפרט באמיגדלה שמגיבה באופן אוטומטי וללא צורך במודעות לאותות סכנה. זוהי מערכת פרימיטיבית שבעלי חיים רבים מצויידים בה, ולכן תגובות פחד אינן ייחודיות לאדם אלא משותפות לכל היונקים והזוחלים.
לעומת זאת חרדה נקשרת לחשיבה ולתודעה ולכן אופיינית בעיקר לבני אדם, שמצוידים ביכולות חשיבה מפותחות. חרדה אינה פועלת נוכח איום ספציפי, אלא מתוך מחשבות (מודעות ולא מודעות) שמעוררות מתחים עזים ולעתים בלתי נסבלים. מבחינה פיסיולוגית רואים את פעילותה באזורים בקליפת המוח שנקשרים לחשיבה גבוהה ושהתפתחו בתהליכים אבולוציוניים מתקדמים, במיוחד במוח האנושי.

למה אנשים סובלים מחרדה?

בעידן המודרני, האדם נחשף פחות ופחות לגורמי סכנה מיידיים. בשונה מאבותינו, איננו מאוימים ע"י טורפים ולרוב גם לא ע"י שינויי אקלים קיצוניים. מצבים שבעבר היו מסכני חיים, כגון לידה, דלקות ומגיפות שונות, היום כמעט שאינם מהווים איום בעולם המערבי. לכן חוויות של פחד אמורות להיות נדירות יחסית לעבר. לעומת זאת שיעור החרדה נמצא בעליה מתמדת, ולכך ישנם הסברים רבים. נראה שחרדה היא אחד המחירים שאנו משלמים על חיי השפע המודרניים. אנשים שאינם עוסקים באופן פעיל באתגרי הישרדות, "פנויים" למחשבות ולקונפליקטים פנימיים שבעבר לא העסיקו את מרבית האנשים. זאת ועוד, החיים המודרניים אמנם הובילו לעלייה דרמטית באיכות ובמשך החיים, אך גם לעלייה מקבילה בניכור, בבדידות ובתחושות של אובדן דרך וחוסר תוחלת שתורמות לדיכאון וחרדה.

האם צריך לטפל בפחדים וחרדות?

לא בהכרח. לצורך המחשה נחשוב על משהו אחר לגמרי. ברפואה ידועה ההבחנה בין כולסטרול "רע" לכולסטרול "טוב". הכולסטרול ה"רע" הוא זה שמוביל כולסטרול מהכבד לשאר רקמות הגוף, בעוד הכולסטרול ה"טוב" מוביל את הכולסטרול בכיוון ההפוך: מרקמות הגוף לכבד.  טיפול נדרש ככל ששיעור הכולסטרול ה"רע" משתלט על שיעור הכולסטרול ה"טוב".

אפשר לחשוב על חרדה באופן מאוד דומה, ולהבחין בין חרדה "רעה" וחרדה "טובה". החרדה ה"רעה" היא זו שמצמצמת ומשתקת את החיים, בעוד החרדה ה"טובה" מהווה מנוף להתפתחות ולחיים בעלי משמעות. טיפול נדרש כאשר החרדה המשתקת גוברת באופן ניכר על החרדה הבונה. במקרים אלו מטרתו להמיר את החרדה המשתקת באפשרויות מועילות ומהנות הרבה יותר.
 

הפרעת חרדה


הפרעת חרדה מוכללת (GAD) מאופיינת בדאגות כרוניות ובלתי נשלטות לגבי עניינים שונים, שנמשכות שעות רבות במרבית הימים, במשך שישה חודשים לפחות. זוהי הפרעה שכיחה מאוד, וההערכה הרווחת היא שבכל רגע נתון מעל 4% מהאנשים סובלים ממנה, ושמעל 14% מתמודדים עימה לפחות פעם אחת במהלך חייהם.
החרדה מלווה בסימפטומים גופניים שהבולטים ביניהם הם עייפות, מתח שרירים, חוסר שקט, קשיי שינה, תחושות של "על הקצה", עצבנות, קשיי ריכוז וסימפטומים של מערכות העיכול. הדאגות מטרידות ופוגעות באורח קיצוני בתפקוד ובאיכות החיים. לעתים קרובות, חרדה מוכללת אינה הצרה היחידה, אלא מתקיימת לצד הפרעות נפשיות אחרות כגון התקפי חרדה, פוביות, הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD), הפרעות אכילה ועוד. מצב כזה של ריבוי מצוקות מקשה על תהליך ההחלמה.
מרבית האנשים שסובלים מחרדה כללית מתעסקים במיוחד בדאגות הנוגעות לקשרים בינאישיים, והם רגישים מאוד לאותות שליליים מצד אחרים. הם מרבים לחשוב שנכשלו או טעו בהתנהלותם ולבחון שוב ושוב את עצמם ואת האחרים. מדובר לא במחשבות שעוברות התפתחות ומעלות תובנות חדשות, אלא ב"לעיסה" של מחשבות שמגבירות את הדאגות והחרדות. יחסית לאחרים, אנשים עם חרדה כללית מדווחים על כך שיש להם מעט חברים ויותר קשיים ביחסים, כולל  פרידות, גירושיםאו חוסר שביעות רצון מהנישואים.


מי בסיכון לחרדה כללית?

ישנם כמה גורמים שמגבירים סיכון לחרדה מוכללת:
  1. גורמים גנטיים מחקרים במשפחות ובתאומים מוכיחים שישנה השפעה גנטית על נטייה לחרדה מוכללת. ההשפעה הגנטית עוברת כנראה דרך שני מאפייניםנוירוטיות, כתכונת אישיות שמתארת רגישות מוגברת לאירועים שלילייםופעילות יתר של האמיגדלה, שהיא איבר במוח המקושר לתגובות פחד. המאפיינים הנוירולוגיים כוללים תגובת יתר של מערכת העצבים הסימפטתית (זו שאחראית לתגובות לחץ מיידיות) ופעילות חסר של מערכת העצבים הפארא-סימפטתית (זו שאחראית על מצבי שגרה ורגיעה). מאפיינים אלו מביאים לך שאנשים הסובלים מחרדה כללית חווים רגשות שליליים עזים ומתקשים להתאושש מהם. הם גם רגישים יותר לאותות שליליים של אחרים. לכן, רוב הזמן הם חשים מאוימים, גם במצבים שבעיני אחרים נראים קלים יחסית.
  2. טמפרמנט מדובר בנטייה מולדת לתגובתיות עזה לגירויים סביבתיים. ישנם ילדים שמגיל מאוד צעיר מתקשים לשאת מעברים ושינויים, ומשתדלים להימנע מגירויים חדשים. ילדים שמאופיינים ככאלה הם בסיכון מוגבר לחרדה מוכללת בבגרותם.
  3. סביבה חרדה מוכללת נקשרת לאירועי חיים שליליים, טיפול הורי לקוי, אובדנים, התעללות פיסית או מינית בילדות, וטראומות אחרות כגון אונס, השתתפות בלחימה ואסונות. נראה שטראומות, ובעיקר טראומות ילדות, עלולות לערער אמונות מרגיעות ולהוביל לגיבוש תפיסות של עולם עוין ומסוכן.
  4. התקשרות וסגנון הורות הקשרים הראשוניים שבין ילד להוריו הם בעלי השפעה חזקה במיוחד על תפיסות העצמי ותפיסות העולם שהילד מפתח. כאשר ההורים נחווים כדוחים את ילדם, כקרירים מבחינה רגשית, כתובעניים או פוגעניים, ככאלו שמתנים את אהבתם במימוש ציפיותיהם או כמגוננים יתר על המידה, הילד נוטה לפתח חוסר אמון בעצמו, באחרים וביחסים. חוסר ביטחון ביחסים חיוניים מוביל לחרדה. למשל, ילדים שלא מצליחים לצפות את תגובות הוריהם עלולים לפתח חרדות, דאגות ודריכות מתמשכת. שני מצבים נוספים שנקשרים לחרדה מוכללת הם היפוך תפקידים והורות לא מובחנת או מתמזגת (enmeshment). היפוך תפקידים מתרחש כאשר הילד מצופה להיות בוגר ולדאוג לרווחת הוריו. רמה כזו של אחריות היא מעל לכוחותיו, והוא עלול לחוות רגשות בלתי נסבלים. גם שליטה פסיכולוגית של הורה בילד נקשרת לחרדה מוכללת. שליטה כזו  מתקיימת כאשר ההורים לא מאשרים את רגשותיו וחוויותיו של הילד, ומנסים לשנותם באמצעות חיזוקים ועונשים. למשל באמצעות מניעת אהבה, בידוד ונטיעת תחושות אשם.
 
 
מה הפיתרון שאליו אנחנו שואפים?
 
למעשה מה שתיארנו במאמר הוא מצב של עוררות יתר של מערכת העצבים הסימפטטית.
בתפיסה היוגית, ללא תלות במה הייתה הסיבה לעוררות היתר של מערכת העצבים, אנחנו שואפים להגיע למצב של איזון במערכת העצבים האוטונומית בין ההייבט הסימפטטי והפארה סימפטטי.
ישנן טכניקות שונות על מנת להשיג זאת. אנחנו בחרנו בקורס להתמקד ב:
 
  1. קאפל בהאטי בשילוב מולה בנדהא
  2. נאדי שודהאנה במקצבים שונים
  3. מדיטציה על נושא אחד ויציב
 
הקבצים מופיעים כאן כך שתוכלו להקשיב להם
אתם מוזמנים לתרגל
יום טוב
אורי
 
 

קאפל בהאטי ומדיטציה

סריקה של היום

השמחה שביסודות

 
לייבסיטי - בניית אתרים