מתוך ההקדמה לספר מדיטציה ומנטרות של סוומי וישנו-דבננדה

מדיטציה והעצמי

יש כוח, יש אנרגיה, שאליהם יכול כל אדם להתחבר אם רק ידע שהם זמינים בעבורו.
כוח זה מעניק השראה, מעודד, מחזק ונותן עצמה לכל המבקשים לצמוח בכיוון חיובי.
רבים, לעומת זאת, אינם מודעים למקור הזה, או שוגים בקשר אליו.
הם משולים לאותו איכר שעבר לגור בבית בעיר וחי בחשכה, משום שלא ידע מה פשרם
של אותם שקעים מוזרים בקיר.
האור קיים וזמין לכל; עלינו רק להתחבר אל הזרם.
מקור חכמה זה הוא "העצמי".
העצמי אינו הגוף וגם לא ההכרה הפרטית, אלא אותו היבט עמוק בתוך כל אדם היודע את האמת.
הוא קיים בכל יצור, ובכל זאת הוא גם קיים באופן בלתי תלוי.
אי אפשר להבין את ה"עצמי" באמצעות השכל והחושים המוגבלים.
הכרתו של האדם אינה יכולה לדמיין את האינסופי ואת הנצחי.
משום כך משתמשים בדמיון (ויזואליזציה) כאמצעי עזר להתמקדות בעילאי.
אלה שתופסים את המוחלט במונחים מופשטים עשויים להתמקד בלהבה של נר,
בצ'אקרה (מרכז אנרגיה של הגוף), או בצליל "אום", אבל אלה אינם אלא חלקים של האמת.
דמיין לעצמך מדען מתקדם מאוד.
הוא מכיר את התיאוריות ומסוגל לחשב כמה עצום החלל, כמה זעיר האטום,
ומה ההבדל בין חיים למוות.
הוא מסוגל להסביר את כל אלה בפרטי פרטים ובאריכות רבה.
אבל כל זה אינו אלא ידע תיאורטי; הוא לעולם לא יתפוס באמת את מהותם של אותם דברים.
אין דרך להגדיר או לתאר את מה שאין לו גבול.
רק באמצעות חוויה ישירה, ולא באמצעות האינטלקט או החושים,
אפשר להגיע אל הידע המוחלט הזה.
באמצעות תרגול מתמשך של מדיטציה אפשר להרגיע את ההכרה המוחצנת,
לפתח יכולת אינטואיטיבית ולגעת באותו חלק קטן של העילאי המצוי בכל אחד מאיתנו.

 
מדיטציה ועבודה על הרגלים
לא קל לאלף את ההכרה.
מדוע לעתים כה קרובות אנו חוזרים ונלכדים באותם תסכולים, באותן בעיות?
הרצון החופשי קיים רק כאשר משתמשים בו לשינוי הרגלים שהתפתחו בחיים.
אומרים על החברה שאנו חיים בה שהיא חברה חופשית,
אבל למען האמת תשוקותיו ורגשותיו של כל אדם הם שכובלים אותו.
תן דעתך על אותו אדם שמעשן סיגריות, יודע שהן מזיקות לו ונחוש בדעתו לחדול מן העישון – מחר.
כמה שנים הוא מדשדש כבר במלכודת הזאת?
הוא באמת רוצה להשתחרר מן ההרגל אבל אין לו די שליטה על הכרתו הוא.
במובן מסוים דומה ההכרה לתקליט.
יש בה חריצים, או טביעות, הקרויים בסנסקריט "סמסקרות".
הסמסקרות הללו נוצרות כאשר גלי מחשבה מסוימים, או "וְרִטִים", הופכים להרגל.
הסמסקרות אינן בהכרח שליליות.
יכולים להיות בהכרה חריצים של התעלות בצד חריצים אחרים, המושכים את האדם כלפי מטה.
מטרת המדיטציה היא ליצור ערוצים חדשים וחיוביים בהכרה ולמחוק את אלה המתגלים כהרסניים.
מדובר בתהליך מדעי לחלוטין, שמטרתו רוחנית. אין די בהימנעות מן השלילי.
חייבת להיות חתירה לפיתוח אהבה, חמלה, רצון לשרת את הזולת, עליצות,
עדינות ותכונות רבות אחרות הגורמות אושר לא רק לאדם עצמו אלא גם לסובבים אותו.

שאלות קיומיות ו-מדיטציה

מי אני?
מה מטרתי בחיים?
מדוע נדמה כי יש אנשים שחייהם קלים יותר משל אחרים?
מאין באתי ולאן אני הולך?
אלו השאלות הקלאסיות, אשר כמעט כל אדם שואל את עצמו
בתקופה זו או אחרת בחייו.
יש הנאבקים כל חייהם כדי למצוא את התשובות עליהן.
אחרים מוותרים על החיפוש, או פשוט דוחפים לצד את השאלות
ונלכדים בשגרתחיי היומיום שלהם על כל פרטיה,
אך יש המגלים את התשובות וחייהם מלאים ומאושרים.
את משמעות החיים מוצאים על ידי צלילה פנימה, למעמקים.
אלא שרוב בני האדם עסוקים בעיסוקיהם השונים ואינם נעצרים, ולו לרגע,
כדי לגלות מה מתרחש בקרבם. הם מתקשים לראות,
כי ההכרה מגורה ללא הרף במסרים הנשלחים אליה על ידי החושים.
במקרים רבים, רק כשהוא נמצא במצב קשה,
מבין האדם שהגיעה השעה להפסיק את המרוץ,
וכי עליו לבחון מה מתרחש בחייו.
 
מדיטציה וההכרה

המדיטציה היא תרגולת שבעזרתה מתקיימת התבוננות תמידית על ההכרה.
היא כרוכה בהקצאה סדירה של זמן ומקום למטרה הספציפית של
גילוי אותה באר אינסופית של חכמה המצויה בתוכנו.
אדם המחפש את האושר פונה לעצמים ולאירועים חיצוניים כדי שיספקו אותו.
הוא חושב:
"הלוואי שאוכל לקנות לי את המכונית הזאת",
או "אילו רק יכולתי לקבל את המשרה הזאת",
או "אילו גרתי באריזונה הייתי מאושר".
ההכרה עשויה להירגע ולשקוט לפרק זמן קצר תוך השגת המטרה הרצויה,
אבל בסופו של דבר, היא מתעייפת מן הצעצוע החדש ומחפשת הנאה במקום אחר.
פעם אחר פעם אין החפצים והאירועים החיצוניים מביאים לנו אושר.
אדם עשוי לרכוש רכישות חומריות חדשות, עמדה שיש בה אחריות רבה ובית בכפר,
אבל הכרתו תישאר כשהייתה.
שביעות הרצון נובעת מהגישה כלפי העולם החיצוני, ולא מן החפצים עצמם.
לכל אדם יש בחייו תקופות קשות ותקופות קלות.
כאשר הוא מתמודד עם המכשולים בחייו בהכרה שלווה ושקטה, הוא חי את חייו באושר.
האתגר הוא, לפיכך, להשיג שליטה על העולם הפנימי.
 
מדיטציה והאגו

האגו הוא שמונע מן האדם להתאחד עם זולתו ועם פנימיותו, שכן האגו מממש את ה"אניות".
ה"אהמקרה" (המחשבה "אני") היא המכשול הגדול ביותר בדרך אל השלווה,
שכן היא מעסיקה את ההכרה בשאלות כגון:
האם אנחנו טובים יותר או רעים יותר מן הזולת?
האם יש לנו יותר רכוש או פחות רכוש ממנו?
האם יש לנו יותר כוח או פחות כוח מאשר לו?
בני לווייתו של האגו הם התשוקה, הגאווה, הכעס, האשליה, החמדנות, הקנאה, התאווה והשנאה.
בעזרת המדיטציה אנחנו נעשים עדים למשחקי ההכרה.
בשלבים המוקדמים אי אפשר לעשות דבר, אלא להבין את המצב ולראות את האגו מבטא עצמו ללא הרף.
עם הזמן נעשים משחקיו של האגו מוכרים, והאדם מתחיל להעדיף את השלווה שבהסתפקות.
טוב ורע, ידיד ואויב, קיימים בהכרה בלבד.
כל אדם יוצר עולם של טוב ורע, הנאה וכאב, מתוך דמיונו הוא.
איכויות אלו אינן נובעות מן החפצים עצמם; הן נובעות מן הגישה של ההכרה.
דבר המשמח אדם אחד הוא נטל על אדם אחר.
המחשבות שולטות בחייו של האדם, מעצבות את אופיו,
מכוונות את יעדיו ומשפיעות על כל שאר בני האדם.
כאשר מובן הפוטנציאל הכלול בכוח המחשבה, מתחילה צמיחה רוחנית גדולה אצל הפרט ובאנושות כולה.
 

​